יום ראשון 27/9/09
קמנו לבוקר אפרורי וחם. אחרי ארוחת בוקר קלה עלינו למונית שהוזמנה ע"י המלון ונסענו לשדה התעופה לקחת את הרכב שלנו. המונית הפעם היתה ואן גדול עם הרבה מקום לנו ולמזוודות. בדרך לשדה התעופה סיפר לנו הנהג על ארועי קטרינה, על מבצעי החילוץ של הצבא האמריקאי ועל האנשים עצמם. עברנו דרך הסופרדום, האיצטדיון הענק שהוא מגרש הבית של קבוצת הפוטבול ניו-אורלינס סיינטס ואליו נמלטו עניי העיר, בעת פגיעת הסופה.
מחפשים תנינים בביצות
לאחר איסוף הרכב והעמסת הכבודה פנינו לכיוון העיירה Laplace לשיט ביצות. יחד עם עוד כ- 20 תיירים עלינו על ספינת נהרות גדולה.
הסקיפר (לא זוכרת את שמו), בחור בן כ- 50 בעל מבטא דרומי כבד, הסיע את הספינה לאורך הביצות תוך שהוא עושה סבב הכרות בין כל התיירים על הספינה.
כמובן שקריאות ההתפעלות הגבוהות ביותר היו על החבר'ה מישראל. הסקיפר סיפר לנו על עצמו, על עבודתו, על הביצות והאנשים שחיים ל"חופי" הביצות וכמובן על התנינים.
בנקודה מסויימת הוא עצר, הוציא בשר חי מדלי והאכיל את התנינים. הוא דיבר אליהם, שרק להם ושידל אותם לבוא לאכול בעוד אנחנו נהנינו לצלם את הדוגמנים בפעולה.
בנוסף, נתן לנו הסקיפר להחזיק תנין תינוק, ראש של תנין ועוד איזה צפרדע מוזרה בעלת לסתות מפחידות שאיימה לנשוך את כולם.
בסך הכל חוויה מעניינת ומהנה למרות החום הרב והלחות הגבוהה. רק חבל שהסקיפר דיבר כל כך הרבה ולא נתן לנו להנות קצת מהשקט של הביצות…
שייט ביצות (Swamp Tour) – עשינו עם חברת Cajun Pride Swamp Tour הנמצאת ב – Laplace, כחצי שעה נסיעה דרום מערבית מניו אורלינס' באזור "ארץ החוות". אורך הסיור כשעתיים אולם לנו נראה כי אפשר למצות אותו בפחות. בחרנו בחברה הזו בגלל מיקומה באזור של החוות שהיו היעד הבא שלנו.
אחוזת לורה
מהביצות המשכנו לכיוון אחוזת לורה (Laura Plantation) הנמצאת לאורך כביש 18 הצמוד לנהר המיסיסיפי.
הגענו בשעה 17:00 היישר לסיור האחרון באחוזה. מהמדריכה שליוותה אותנו שמענו את סיפור האחוזה.
בתקופה ההיא השליטה באחוזה היתה עוברת מדור לדור לילד החכם במשפחה ולאו דווקא לבכור במשפחה. מתוך כך, רוב השנים שלטו הבנות באחוזה (נשבעת שזה מה שהיא סיפרה לנו). אחוזת לורה נשלטה במשך 150 שנה בידי נשים. האחריות שנפלה בידי השליט/ה היתה כבדה מאוד שכן באופן קבוע חיו באחוזה כ- 200 איש כולל העבדים והיה צורך לדאוג למזון, בריאות ותפקוד של כל המערכת הזו. באותה תקופה ההתייחסות לחווה הייתה משפחתית וכלכלית כאחד. המשפחה היתה העסק והעסק היה המשפחה.
לורה עצמה הייתה שונה משאר משפחתה. היא סיגלה לעצמה את התרבות האמריקאית ולא רצתה לקחת חלק בתרבות הצרפתייה, כשאר בעלי החוות. למרות רצונה, היא ירשה את החווה ואת האחריות שבאה איתה. מאחר שלא רצה לגור בלואיזיאנה בכלל ובחווה בפרט ולא רצתה לשלוט על כל בני משפחתה ועל העבדים, החליטה לורה, בצעד מרחיק לכת, למכור את החווה על כל נכסיה למשפחה גרמנית בסכום של 2,000$. לורה היתה האחרונה בשושלת ששלטה על החווה. לקראת מותה השאירה לורה אלפי דפים של זיכרונותיה לדורות הבאים. באחוזה ראינו גם את גן הירק וחלק ממגורי העבדים.
אחוזת לורה (Laura Plantation) – האחוזה הומלצה לנו ע"י מרכז המבקרים כאחת האחוזות המעניינות. היא מאוד שונה מהאחוזה בה ביקרנו לפני 5 שנים Oak Ally Plantation ופחות מהודרת אולם הסיפור שלה יפה לא פחות. הסיור עצמו אורך כשעה אולם עדיף להקדיש כשעה וחצי, כולל הביקור בחנות המזכרות.
לאחר הסיור באחוזה לורה המשכנו בדרכנו לבאטון רוז' שהיתה תחנה קצרה ולא משמעותית בדרכנו צפונה. את הלילה העברנו במוטל של רשת סופר 8 (Super 8 Motel) לצידי הכביש המהיר. החוויה היחידה מהמוטל היתה הכביסה שיובשה על חבלים בחדר לאחר ששני היבשנים שהיו במוטל החליטו לצאת לחופשה בדיוק כשהיינו צריכים אותם…
המסלול שלנו