משפחה בקרוואן: משפחת שאול בטיול קרוואנים בארה"ב וקנדה

בטוחה שיש לכם הרבה חוויות – ספרו קצת עליהם 

ללכת ברגל לאלסקה

בדרך הארוכה לאלסקה (3000 ק"מ) בשבוע אחד התפוצץ לנו צמיג באמצע הדרך. בכביש שהמרחק לעיירה הקודמת ולעיירה הבאה הוא 2-3 שעות לכל כיוון וללא קליטה סלולרית. עוצרים בצידי הדרך ומחכים שמישהו עם ג'ק יעבור (הג'ק שהיה לנו התגלה כלא יעיל). תוך כדי ההמתנה, אחיה נמצא מתחת לקראוון ואני רואה מרחוק מישהו הולך ברגל ודוחף עגלה. בהתחלה הייתי בטוחה שאני מדמיינת או שעקצו אותי יותר מדי יתושים והתחלתי להזות. כשהאדם התקרב שאלתי אותו אם הוא הולך לאלסקה והוא ענה שכן, הוא התחיל בדרום ארגנטינה לפני שלוש שנים ומאז הוא הולך. שלושה שבועות אחר כך כשיצאנו מאלסקה פגשנו אותו שוב הולך על הכביש.

מפגשים באמצע הדרך

כשהגענו לאלסקה ישנו שלושה לילות על שפת אגם רוב. פגשנו שם 2 אחיות בפנסיה שמטיילות יחד כחודש, אחת גרה באלסקה ואחת גרה בלואיזיאנה הרחוקה. התחברנו אליהם ודיברנו המון על החיים, הן לימדו את הילדים לדוג דגים קטנים כפתיונות ולשרוק. האחות מאלסקה סיפרה לנו שבמשך החורף יש שישה שבועות שבהם הם לא רואים את השמש בכלל כי היא זורחת מאחורי רכס הרים ושוקעת שעה אחרי.
הטיול בקראוון מאפשר המון שיחות עם אנשים שחונים לידנו בלילה, שיחות שלא מתאפשרות בשום אופן טיול אחר.